כולנו שואפים להיות הורים שעוזרים לילדיהם לממש את הפוטנציאל שלהם, להצליח ולהיות מאושרים, אולם להיות הורה טוב ולגדל ילדים מוצלחים - זה מקצוע, לדאבוננו ההורות הינה ה"מקצוע" היחידי שאינו נלמד. לכן צריכים ההורים בעידן המודרני ללמוד מתוך הספרות ותוך כדי ניסוי וטעייה יום- יומיים כיצד להיות הורים טובים.
עלינו לזכור שלהיות הורים אינו המטלה היחידה שלנו, כמעט כולנו הולכים לעבודה, מנהלים משק בית, רוצים לנהל חיי זוגיות טובים, להשקיע גם בעצמנו ועוד. אז איך משלבים את כל המטלות הללו בהצלחה?
בעידן שבו נתונה המשפחה תחת לחצים רבים, והמרדף אחר הפרנסה והקריירה מלווה ברגשות אשם הורים רבים נוטים לפצות חומרית את ילדיהם על אבדן זמן איכות, ובדרך זו להזיק לילדים ולהתיש את עצמם. אנו כהורים רוצים שילדנו יהיו בעלי מוטיבציה לקום בבוקר לבד, לדעת להתלבש לבד, להכין שיעורים, לעזור בבית, להתקלח בזמן, לסדר את החדר ועוד... השאלה היא מה עושים כאשר נוצר פער בין רצון ההורים לילד עצמאי, חברותי ומוכשר, לבין תכונותיו בפועל? איך מגשרים על הפערים?
הנחת יסוד היא שלשנותיו הראשונות של הילד יש חשיבות רבה להתפתחותו, ומאחר שסביבתו המיידית היא ההורים, מומלץ לקבל הדרכה בגידול ילדים מוקדם ככל האפשר. חלקנו משקיע בילדים משאבים כספיים רבים, מחשבה ורגש. אנו מנסים לכוון אותם לדרך הנכונה, ובו בזמן לתת להם מרחב עצמאות. מחנכים למשמעת, אחריות וערכים, רוצים קשר אוהב וקרוב עם הילדים, ורוצים להרגיש סיפוק והצלחה בהורות שלנו.
אך מה קורה כשלפעמים הכוונות הטובות, הציפיות, וההשקעה בילדים גורמים לבלבול, תסכול ואכזבה? מאבקי המשמעת, הטיפול בדרישות של כל ילד, מריבות אחים, ההתמודדות עם מערכת החינוך וכו' הופכים לעיתים את היומיום לשדה קרב, וכל זאת בתוך ביתך שלך, ועם הילדים האהובים שלך.
הורים רבים מוצאים עצמם מותשים מהמאמץ הבלתי נגמר של חינוך ולא מבינים איך דברים לא מסתדרים, ולמה צריך להיות קשה כל כך?!
10 הכללים שיעזרו לכם להיות הורים טובים יותר:
1. ההורה כמצפן: החדרת האמונה בי כהורה שביכולתי לנווט את ילדי.
2. מתן דוגמא אישית כהורה: האווירה המשפחתית משפיעה בצורה משמעותית על הבחירות שהילד יעשה בחייו. עבור הילד הקטן הבית הוא "העולם" ומה שמתרחש בבית הם ה"חיים". הילד בוחר מתוך מה שמוצע לו במשפחה. לנו כהורים יש את היכולת והאפשרות לבחור על מה לשים דגש ומה לבטל - והכל על- פי הערכים שחשובים לנו או אלו שגדלנו עליהם. לדוגמא: חוסר יכולת לוותר, להתפשר, להקשיב, הצורך להיות צודק, ביקורתיות, שיפוטיות, ציפיות גבוהות, תחרות, קבלה, שוויון, ערך עצמי וכו'. הילד מביט וקולט, ומסיק שכך מתנהגים אנשים בעולם. ברוב המקרים, המסקנות שהילד מוציא מהבית נשארות איתו לכל החיים, ועל סמך מסקנות אלה הוא מחליט מה הוא צריך לעשות כדי "להסתדר" בחיים.
3. קביעת סדר- יום: סדר יום מארגן את העולם של הילד ושל הוריו, מספק מבנה ברור לחיי היומיום, ומאפשר לארגן את הזמן כך שכל אחד זוכה לזמן איכות לעצמו. סדר- יום כולל תכנון וארגון הפעילויות השונות במהלך היום, מבחינת זמנים, סדר קדימויות ותכנים, כמו אכילה, שינה, רחצה, פעילות מתוכננת ופעילות חופשית, מילוי מחויבויות שונות ושעות פנאי, בילוי ומנוחה. סדר- יום קבוע חשוב להורה ולילד כאחד, הוא מפחית חרדה ופחדים ומעניק לילד תחושת שליטה. כשיש סדר הילד יכול לצפות מראש מה עומד לקרות. בשנים הראשונות כמעט אין תפישה של מושג הזמן ולכן סדר- יום הופך את העולם לברור יותר, מוכר, מסודר וצפוי.
4. על גבולות וחוקים: בהציבנו גבול לילד עלינו לעשות זאת ברגישות אך בנחישות. עלינו לכבד את רצון הילד ורגשותיו במקביל להבנת חשיבותו של הגבול. הצורך בגבולות הוא חיוני ומשמעותי בחינוך הילד. הצבת גבולות בהורות היא היכולת של הורה להגיד לילדיו, במילים ובמעשים , "לא", "עד כאן", "אסור", "אני לא מסכים" וכ''ו. זו היכולת של ההורה לקבוע ולהעמיד כללים וחוקים, להבהיר לילד מה מותר ומה אסור, חשוב להציב גבולות באופן ממוקד ולא כללי מדי. אין לומר רק "לא" או "אסור", אלא גם להסביר את כוונת האיסור. למשל: "בחשמל לא נוגעים כי זה מסוכן". בעזרת החוקים יחנך ההורה את הילד להתנהגות ראויה והילד ילמד שיש פעולות שאסור לו לעשות ויתרגל לסמוך על הוריו שירשו לו לעשות פעולות אחרות וימנעו ממנו סכנות. קביעת גבולות איננה משימה קלה . יש להחליט שהגבול או החוק נחוץ, להיות החלטיים ואסרטיביים ולפעול בעקביות, להציב גבולות ברורים. בעיות רבות נוצרות במשפחה כאשר הגבול לא ברור, שנוי במחלוקת. והכי חשוב להציב גבולות תוך שמירה על יחסים תקינים בין ההורים לילדים.
5. הקשבה מלאה: אנו חושבים שידוע לנו למה מתכוון הילד בלי שנטרח להקשיב לו. אנחנו עסוקים כל כך בדיבורים, עד שאין אנו שמים לב למה שהוא אומר. יש ללמוד להקשיב לילד שלכם בלי מתן עצות, ביקורות ושיפוטיות, לדעת לקרוא ולדובב אותו, כך שנראה את עולמו דרך עיניו. הקשבה מקנה לילד ביטחון לגשת אלינו ביוזמתו וגורמת לו להרגיש שיש לו לגיטימציה לספר הכל ושאנחנו נקשיב לו.
6. הגדרת יום קבוע של אמא, אבא וילד: מעין חוג קבוע המוקדש נטו לילד ולעשייה משותפת כלשהי. הרעיון המרכזי במושג "זמן איכות" הוא הקדשת כל תשומת הלב אל הילד. הפעילות המשותפת לא צריכה להיות מלמדת, או יקרה - היא פשוט צריכה להיות משותפת. ולפני שתשאלו- צפייה בטלוויזיה, וקיפול כביסה אינם פעילות משותפת.
7. שיתוף והתייעצות: שיתוף הוא הגורם החשוב ביותר והבונה ביותר ביחסים בין בני אדם בכלל, ובין הורים וילדים בפרט. השיתוף יוצר היכרות וקירבה בניגוד לחקירה שיוצרת ריחוק. כשאנחנו משתפים, אנחנו מעבירים מסר שאנחנו מעריכים את האדם אותו בחרנו לשתף. כשהילד משתף אתכם בדעותיו או חוויותיו, לא למהר לתת עצות או לבקר. כשלא משתפים את הילד הוא עשוי להרגיש דחוי ולא רצוי. השיתוף דורש למידה ואימון! התייעצות היא עוד דרך לתת לילד תחושת ערך עצמי. כשאנו מתייעצים אנחנו מהווים מודל להתלבטות בקול רם ונותנים לילד לגיטימציה לחקות אותנו, לעומת הורה "כל יודע" שהוא מודל קשה ובלתי אפשרי לחיקוי. התייעצות עם אדם אינה מחייבת לקבל את דעתו. כלל זה תופס גם לגבינו כהורים: לפעמים אנו נותנים עצה לילד והוא מחליט לא לקבל אותה. זה לגיטימי ועלינו ללמוד לקבל ולכבד את הבחירה ושיקול הדעת של הילד.
8. חיזוק את הביטחון העצמי והדימוי העצמי: אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות נפשית תקינה של ילדינו ולבניית אישיותם הוא חיזוק ביטחונם העצמי. עיקר התהליך הוא לימוד התמקדות בכישורים ובחזקות של הילד שבאמצעותם נבנים ביטחונו והערכתו העצמית. התנהלות הורית נכונה תסייע לילד להאמין ביכולותיו ובכישוריו וכן לפתח את היכולת לראות קושי כאתגר. לדוגמא- לסמוך עליו, לתת לו להרגיש מועיל ותורם על ידי מתן מטלות שנמצאות רק באחריותו (לדוגמא להוריד את הזבל, להוציא את הכלב...), לחזק אותו ולעודד אותו גם אם נכשל ולא לגעור ולבקר. ביקורת וגערות רק הורסות את הדימוי העצמי של הילד בעיני עצמו ("אני לא שווה") ובמצב כזה הוא יחוש נחות ויתחיל לפקפק ביכולותיו ולפחד ממשימות, או שייכשל בהן (מעין נבואה שמגשימה את עצמה). ילד בעל ביטחון עצמי יגדל להיות אדם בוגר אחראי ובעל ערך עצמי.
9. הכוח שבעידוד: עידוד הוא גישה לחיים, דרך חינוך חיונית המעלה את תחושת הערך העצמי של הילד ומעלה את ערכו בפני עצמו. העידוד יכול להינתן במילים, מבט ומגע. התייחסו למה שיש ולא למה שאין, האמינו בילד וביכולתו, העריכו את ההשקעה והמאמץ (התהליך) ולא את התוצאה. בתגובתנו להתנהגות מסוימת של הילד חשוב להפריד בין העושה לבין המעשה. לימדו להפריד בין הילד שתמיד נאהב לבין התנהגותו שלפעמים אינה לשביעות רצוננו, להתייחס למעשה הספציפי עצמו בלבד, בלי לעשות הכללות והשוואות, הראו הבנה לרגשות הילד והביעו אותם במילים: " אני מבינה שעצוב לך ש...,אתה מאוכזב כי...". התייחסו לילד בצורה אוהדת כך שילמד להבין את עצמו ולהביע רגשותיו במילים.
10. הימנעו ממאבקי כוחות: במאבק כוח נלחמים כדי לנצח, לשלוט, להחליט. לילד חשוב להיות הקובע, המחליט, המנהל. כל צד מאמין שהוא יודע טוב יותר מהשני, וכל צד נחוש לכפות את עמדתו על השני על ידי כפייה מילולית (ולעיתים פיזית) או הפחדה. ראשית החליטו באופן חד משמעי שאין לכם מלחמה עם הילדים שלכם. אם אין מלחמה עם הילד אז יש לומר לו מסר מאד ברור כמו "אצלנו בבית מתקלחים כל יום" או "מותר לשחק במחשב רק אחרי סיום הכנת השיעורים" - לא להגיד ולא להשתמש במילה בכוח!! החליטו מה באמת חשוב לכם ועל מה תוכלו לוותר. על מה שחשוב יש לעמוד בעקביות , כדי שהילד לא יבדוק בכל פעם את הגבול מחדש. היו הורים יוזמים ולא מגיבים להתנהגות של הילד ולעיתים יש לעשות פסק זמן ולא להתעסק בהתנהגות המפריעה.
עונש הינו התערבות ההורים כסמכות עליונה כתגובה להתנהגות מפריעה. עונש גורר עימות, כעס, השפלה, שנאה ועוד. המטרה המיידית של עונש היא לפגוע כדי להרתיע. לפעמים, בגלל ההשפלה והתסכול אין לילד שום רצון להשתפר ולהתנהג כפי שרוצים ממנו, ואז הוא ממשיך להפריע, האפקט של העונש נחלש. לילד פחות אכפת ואז ההורה גם נחלש. חשוב לזכור שילדים מוכנים להקריב את היחסים שלהם אתכם תמורת ניצחון במאבק. אנחנו ההורים לא מוכנים להקריב את יחסינו עם הילד תמורת ניצחון, לכן כדאי שניזהר מראש ולא ניכנס למאבקי כוחות.
